Ended Dec 15, 2020, 10:28 PM | נדל"ן ולעניין - חדשות הנדל"ן - 11-12-2020 - נטלי ירושלמי - משפחה, קריירה, איזונים ותודות - פוסט 6

הי חברים
פוסט אחרון כיזמת השבוע , היה לי ממש תענוג אתכם. במהלך השבוע הזה גיליתי שאני ממש נהנית מהכתיבה, זו היתה הפתעה גדולה בשבילי ואני מאוד מודה ל Avi Ben Mordechay על שפנה אלי וביקש שאכתוב כאן,
אז נראה לי שעוד אכתוב 😊
משפחה, קריירה, איזונים ותודות
שאלת השאלות שרבים מאתנו מתקשים לענות עליה היא איך משלבים בין קריירה/ יזמות וזוגיות ומשפחה.
יש פה לופ קשוח שלפעמים מאלץ אותנו לבחור בין זמן עם האהובים שלנו לבין זמן עבודה.
היום אתם כבר יודעים עלי המון, לכן אתם יודעים שכל חיי הבוגרים עבדתי במשרה מלאה.
משרה מלאה זה קצת לשון המעטה מאחר ועבדתי הרבה הרבה מעבר לזה. העבודה תמיד הגיעה איתי הביתה ותוך כדי טיפול בתאומים האהובים שלי ודאגה לצרכיהם הפיזיים, רגשיים וכל דבר אחר שילדים צריכים גם עניתי לטלפונים, עבדתי מול המחשב ועוד.
אף פעם לא עשיתי הפרדה, גם בחופשות המשפחתיות, גם באירועים כולם ידעו שנטלי תמיד עובדת.
גם האקס שלי עבד עד שעות מאוחרות, בקיצור היינו עמוק בתוך מרוץ העכברים.
בינתיים התגרשנו ואז האחריות והקשיים היו כבדים יותר. הילדים היו איתי רוב הזמן ובו זמנית גם התקדמתי לתפקידים ניהוליים בכירים ושואבים יותר וכך המשכתי לאורך שנים בג׳ינגול מתמיד, ללא הפסקה ומלאה ברגשות אשמה. שלא נדבר על זמן לעצמי. נשמע מוכר? בטוחה שרבים מכם מרגישים שאני כותבת על החיים שלהם עכשיו, נכון?
כשהתחלתי בנדל״ן בארה״ב הילדים כבר היו גדולים יותר, בגיל ההתבגרות.
אנשים שקרובים אלי חשבו שהשתגעתי. מה? יש לך עודף זמן? מתי בכלל את מתכוונת לעשות את זה יחד עם העבודה שלך ועם הילדים. אז כן, אלה היו שנתיים מטורפות,
לשמחתי הייתי בהיי אז פחות הרגשתי עייפות, פחות צורך בשינה והמשכתי לג׳נגל.
למזלי בן הזוג המדהים שלי נמצא שם כדי לתמוך ולעזור ולפנות אותי לעבודה, אחרת לא ברור איך הייתי שורדת. כולנו יודעים שהעבודה בנדל״ן ארה״ב דורשת מאיתנו להיות בעבודה אחה״צ, ערב, לילה שז בדיוק זמן המשפחה.
בשנה האחרונה, יחד עם התהליכים הרוחניים שאני עוברת אני מתחילה להבין ולהפנים דברים שלא הבנתי קודם ומנסה קצת לעשות שינוי בחיים שלי גם הקורונה תרמה לא מעט לעניין הזה. הבידודים ביחד בבית הביאו אותי להבנה שאף פעם לא באמת הייתי בבית ושמאוד כיף לי בבית, למען האמת גיליתי שהכי כיף לי בבית. במהלך התקופה הזו בשלה בי ההחלטה לצאת לחופשה ארוכה מהעבודה ולחשוב מה אני עושה הלאה. אלה הימים הכי טובים שלי. אני נמצאת המון עם הילדים ולמרות שהם גדולים הם אומרים לי אמא איזה כיף שאת בבית אולי לא תחזרי לעבודה...
מה בכל זאת עשיתי בשנים האלה שעזרו לי לשמור על מערכת יחסים מצוינת עם הבנים שלי ועל קשר קרוב ועמוק שבו הם מדברים ומשתפים אותי במה שעובר עליהם וכמה טיפים בעניין.
1. בשלב מסוים הפסקתי לריב/ להתווכח/ להילחם איתם. לא מתביישת לומר שגם פה נעזרתי במומחים, כי כמו שכבר סיפרתי לכם אני מעדיפה ללמוד בדרך הקצרה וגייסתי מומחים שיעזרו לי. קיבלתי החלטה שיחסים טובים עם הילדים ואווירה טובה בבית חשובים יותר מכל עבודה/ מחן/ מקלחת וכו׳.
אז כן פשוט הפסקתי לריב איתם, בחרתי ערכים בודדים עליהם אין מצב שאני מוותרת ואלה יהיו הדברים היחידים שאם אין ברירה אני אאלץ להילחם עליהם. למרבה הפלא גם עליהם לא נאלצתי להילחם, כי כשהאווירה טובה אף אחד לא מעוניין להילחם.
2. שיתוף- התחלתי לשתף ולספר כל דבר שאני עושה, איך היה לי בעבודה, איך פתרתי בעיות, איך קיבלתי החלטות, איך גישרתי בין אנשים, מה הרגשתי בכל מיני סיטואציות. שאלתי לעצתם בדילמות מסוימות, אי הסכמות עם הבוס ועוד ועוד. תקשיבו הילדים שלנו מה זה חכמים, מסתבר שגם רגשית. קיבלתי עצות לא רעות בכלל שבחלקן גם השתמשתי. ו.... גם הם התחילו לשתף.
3. הבנתי שזמן המסך שלהם שכל כך מרגיז אותנו לא בהכרח כזה רע. הם רק צריכים הכוונה ושיחפרו להם כל הזמן בטפטופים מה טוב ומה רע, מה אמיתי ומה פייק.
כדאי מאוד לדון איתם ולהעלות סוגיות שעולות בחדשות, סוגיות מוסריות, דילמות ערכיות, לשמוע את דעתם וכמובן לכוון. למרות שהחפירות מעוררות התנגדויות גיליתי, שאם הן מטופטפות באופן שיטתי וכאילו בדרך אגב תוך כדי שיחה על נושים אחרים ולא כזה טוב עכשיו חייבים לשבת לשיחה רצינית כדי להסביר לכם וכו׳ הם מפנימים. זה מדהים תנסו את זה.
בזמן המסך שלהם הם רוכשים גם מיומנויות שלנו אין והם כנראה יזדקקו להן בחיים המתקדמים שלהם.
מישהו ניסה לשחק פורטנייט (אני שואלת את המבוגרים יותר לא הילדים שבקבוצה)?
אין לנו מיומנויות כאלה, זה לא אפשרי, המוח שלנו לא עובד ככה.
יוטיוב? חוץ מהזבל שיש שם זוהי פלטפורמה נפלאה, אחת הגאוניות, בית הספר הכי טוב בכל נושא שתחפצו אי פעם ללמוד (כן גם מקרמה). אז אמרתי, רק הכוונה זה מה שהם צריכים, זמן המסך יכול להיות בית ספר נפלא.
4. תזונה- אוכל בריא תמיד היה חשוב לי ובשנים האחרונות עוד יותר.
אף פעם לא אכלנו ג׳אנק בבית אבל בשנים האחרונות התחלנו בתזונה עוד יותר מוקפדת. כרגיל, התנגדות מהילדים, למה הכל חייב להיות בריא? אצל אחרים אוכלים גם שניצלים חד פעמיים (ככה אנחנו קוראים לשניצלים המוכנים הקפואים).
טיף, טיף, טיף, טיף, דוגמא אישית, עוד קצת דיבורים בקטנה על חשיבות התזונה ומה שאנחנו מכניסים לגוף, עוד קצת לחם כוסמין, כוסמת, קינואה וכאלה, לאט לאט והופה אתם לא מבינים מה נהיה, הם הפכו להיות הרבה יותר קיצוניים ממני. קמים כל בוקר להתאמן, לא מוכנים לגעת בג׳אנק וכועסים עלי אם אני מציעה שניצל חד פעמי (מה את רוצה להרוג אותנו?). כן בסוף זה בא נגדי.
5. מודלינג- הילדים שלנו מסתכלים עלינו ובוחנים אותנו כל הזמן מגיל מאוד מאוד צעיר. בהתחלה הם מעריצים אותנו ואחר כך הם מתנגדים לכל מה שאנחנו אומרים (אבל כמו שכבר כתבתי הם כן מפנימים אז לא לוותר).